27/10/2025
"כשיוצאים מגיעים למקומות נפלאים" (ד"ר סוס) - פוסט סיכום התערוכה הראשונה שלי
וגם על אומץ, ציפיות והפחד ממה יגידו.
ל"בתים הפתוחים" הגעתי ממש במקרה. לא היו לי שום תוכניות וגם לא חלומות להציג את היצירה שלי. מבחינתי אני יוצרת למען ההנאה וההתנסות שלי. אומנם שמתי לב שבשנה אחת הצטברו לי המון עבודות וחברות שבחרו לעצמן יצירות, חיממו את ליבי וגרמו לי לחשוב שאולי יבוא יום ואנסה למכור עבודות שלי.
כשנתקלתי בקול הקורא ל"בתים הפתוחים בכפר-סבא" (ארוע שאני מכירה טוב מערים אחרות בארץ אבל לא היה לי מושג שהוא מתקיים בעיר בה אני חיה כבר 23 שנים), פשוט נרשמתי. ככה באומץ, בלי יותר מדי מחשבה. ברור שאם הייתי חושבת עוד קצת, הפחד מחשיפה ושאר המחשבות הרעות היו תוקפות אותי. אז ככה מהר בלי יותר מדי ציפיות, מילאתי את הטופס ולחצתי "שלח".
כחלק מניהול הציפיות שלי (אני יודעת שיש לי נטיה לפתח ציפיות גבוהות ואז להתאכזב ולכן נדרש כאן ניהול, או טקטיקה שעובדת עבורי), החלטתי שאני לא משקיעה כסף או יותר מדי מאמץ. רק מה שבא בקלות ובכיף.
התצוגה בחלל שממילא לא איפשר תליית מסמרים, שיחררה אותי מהצורך למסגר את העבודות (חסכון אדיר בכסף) והלכתי על קונספט מאוד ראשוני-התחלתי, בדיוק כמו המקום האומנותי בו אני עומדת כרגע.
זה עבד נהדר!
החויה לראות את כל העבודות שלי פרוסות על גבי חדר גדול כבר היתה מדהימה.
המבקרים הרבים, הביעו ענין רב בעבודות שלי. שאלו, החמיאו, שיתפו. התחככתי עם בעלי תפקידים בתחומי התרבות והאומנות בעיר, ובקיצור זה היה סוף שבוע מקסים בו הזמן טס עבורי. התמלאתי בכל המילים והאנרגיות הטובות שקיבלתי וקיבלתי טעם של עוד.
הפחד הגדול ביותר שלי, הפחד ממה יגידו, התמוסס. החשש שהיה לי, ולשמחתי לא נתתי לו לנהל אותי, היה מה יחשבו המבקרים. פחדתי שיחשבו שהיצירות שלי הן בוסריות, לא ברמה, ומי בכלל אני חושבת את עצמי (מכירים?)
יצאתי עם הרבה אנרגיה לעלות לשלב הבא ואני מזמינה אותך לעקוב כאן, כי אני מתכננת להתמודד עם הקושי שלי בפרסום ברשתות, ולתת כאן הצצה לאורך הדרך בזמן שאני בונה עסק מהאומנות שלי. אם עסקים או התפתחות אישית או אומנות מעניינים אותך, נראה לי שיהיה לך מענין.
