14/07/2024
מאז אוקטובר אני בהתלבטות מתמשכת -
כן סדנאות למנחי הורים? (כי צריך גם טיפ-טיפה אסקפיזם, למשל...)
לא סדנאות למנחי הורים? (כי למי יש ראש לזה עכשיו???)
אשמח למחשבות שלכם :)
בינתיים, הילדים מתבוננים בנו כל הזמן, ואני מצרפת לכם את "חוק הגיבוי ההורי" מתוך "תפקיד חייך"
היום נקליט הסכת בנושא חינוך פיננסי לילדים. גם שם (כמו בכל מקום אחר...) יש מקום של כבוד לחוק הגיבוי ההורי.
קישור להאזנה ישלח, כאשר ההסכת יעלה :)
בינתיים - חוק הגיבוי ההורי:
חוק הגיבוי ההורי
"משמעות הנישואים היא שותפות בין שני אנשים שפועלים בהדדיות איש לטובת רעהו, לטובת ילדיהם ולטובת החברה... רק כאשר בני זוג מציבים את טובתם המשותפת בדרגת עדיפות ראשונה, אפשר לכונן שיתוף אמִתי. כל שותף חייב להיות מעוניין באחר יותר מאשר בעצמו..." (אדלר, "אתה וחייך")
כל אחד מאיתנו חווה את המציאות ומעניק לה פרשנות. כל אחד מאיתנו רוצה להעניק לילדו את הטוב ביותר, את הנכון ביותר. אלא ש"טוב" ו"נכון" הם מושגים סובייקטיביים. מה שנכון בעיני הורה אחד, יכול להיות מאוד לא נכון בעיני ההורה השני. אז מה עושים?
רוצים לכונן תקשורת מכבדת בבית? אמצו (גם) את "חוק הגיבוי ההורי". אנחנו שני הורים, כל אחד מחזיק בעמדותיו, רואה את ההורה השני טועה (לדעתו, כמובן), ורוצה להתערב ולהציל את המצב וכמובן – את הילד... לאפשר להורה ה"טועה" לנהל את המצב זה אתגר. אבל כאשר אנו מציבים בראש מעיינינו את טובת היחסים: הן בינינו ההורים והן בינינו לבין הילד – המטרה המבורכת הזו מאפשרת לעצור ולחשוב לפני שמגיבים, וגם לפעול אחרת. להיות הורה יוזם ומוביל, ולא הורה "נגרר".
אם הילד מצוי בסכנת חיים – כל אדם (ובוודאי הוריו) מחויב לעשות כל שביכולתו כדי להושיע.
חוק הגיבוי ההורי מתייחס למצבים שאינם בחזקת סכנת חיים. הוא מעניק להורה המנהל כרגע סיטואציה מול הילד את הזכות לנהל אותה על פי שיקול דעתו, ללא התערבות, שיפוטיות וביקורת של ההורה השני. אבא אמר שלא חייבים לצחצח היום שיניים, ואימא ממש לא יכולה לעמוד בזה? נכון, לא תמיד זה קל. אבל אם תבחנו רווחים ומחירים בטווח הקצר ובטווח הארוך, ואם תזכרו שכולנו מתנהלים בדרך לא מושלמת על פי ההיגיון הפרטי שלנו – הדרך לאימוץ החוק תהיה קלה יותר.
הללי בקשה מאימא: "יערה יכולה לישון אצלי היום?" – אימא הסכימה. אבא שמע את אימא מאשרת, והוא ממש לא מרוצה. מחר הוא אמור לנהל ישיבה רבת משתתפים, והוא תכנן לעבוד בלילה על מצגת חשובה. אירוח כזה, הוא יודע מניסיונו, לא יאפשר לו לשבת בנחת בחדר העבודה שלו ולהתרכז. מה עושים? אבא יכול לומר: "אנחנו צריכים לשוחח על כך. הללי, נחזור אלייך עם תשובה בעוד כמה דקות".
אבא ואימא יכולים לשוחח בארבע עיניים ולקבל החלטה לגבי האירוח הלילי. את התשובה להללי תמסור אימא, כי אליה פנתה הללי, והיא זו שנתנה את הסכמתה לאירוח. ייתכן שאימא תשוב ותגיד: "יערה יכולה לבוא", וייתכן שתאמר לה: "אמנם אמרתי שיערה יכולה לישון כאן הערב, אבל טעיתי – אני מצטערת, זה לא יסתדר היום".
אפשרות נוספת: אבא מחליט לספוג את הרעשים הצפויים הלילה – לאפשר ליערה לבוא כדי לא להמרות את פי האם. הוא משוחח עם הללי: "יש לי מצגת גדולה להכין הלילה. אני זקוק לשקט. אם את רוצה לארח, לא תוכלו לראות סרט בסלון. את מעדיפה לארח את יערה הערב, או לדחות ליום אחר?" בצד, מאוחר יותר, ישוחח אבא עם אימא ויתאם איתה שלהבא תתייעץ איתו לפני שמזמינים אורחים ללילה. בעתיד, כאשר הללי תרצה לארח חברות ללינה, אימא תשיב: "תני לי לבדוק עם אבא קודם" לפני שתיענה בחיוב.
הקו המנחה: שומרים על כבוד הדדי ועל שוויון ערך! לא מקטינים זה את זה, לא מבטלים זה את דבריו של זה, לא מכניעים, לא מבטלים רצונות וצרכים של האחר, וגם לא מבטלים הבטחות שנתן ההורה השני.
כאשר ההורים חשים שקיימת ביניהם שותפות אמת, הם יוכלו להפעיל את חוק הגיבוי ההורי בארבעה צעדים:
צעד ראשון – זהו את הערך החשוב לכם (אחריות: עליי לסיים הכנת מצגת).
צעד שני – שתפו את בן הזוג (במקום להאשים: "את לא לוקחת בחשבון את הצרכים שלי" שתפו: "המצגת הזו חשובה מאוד. אני זקוק לשקט כדי להתכונן לישיבה מחר").
צעד שלישי – חִשבו יחד על פתרון יצירתי (במקום לארח את יערה אצלנו, אולי הללי תישן אצל יערה?).
צעד רביעי – החליטו מי מההורים יעביר לילד את המסר. הילד ראוי לקבל מסר מכבד, תוך שמירה על שוויון ערך ועל כבודם של כל השותפים לסיטואציה. הורים הם בני אדם, ולעתים הם טועים. אם אחד ההורים צריך לחזור בו, הוא (ולא ההורה השני) יעדכן את הילד. המטרה היא למנוע מצב בו הורה אחד "שובר" את המילה שנתן ההורה השני. אימא תציג את עמדתם המשותפת של שני ההורים: "הללי, לא בדקתי עם אבא האם יערה יכולה לישון כאן. אבא זקוק לשקט כדי להכין מצגת לעבודה. אבא ואני מציעים לבדוק, האם תוכלי להתארח אצל יערה הלילה, כי אנחנו לא נוכל לארח את יערה היום. נשמח לארח אותה מחר". השיח יוכל להתקיים בנוכחות שני ההורים. כמובן, זכותה של הללי להיות לא מרוצה. תפקידנו להכיל את התסכול ולתת לגיטימציה ("נכון, זה מרגיז כשדברים לא מסתדרים כפי שרצינו").
יש לכם הצעה לפתרון יצירתי, ולא נוצר מצב בו אחד ההורים צריך לחזור בו? החליטו מי מכם ישוחח עם הילד (כפי שאירע כאשר אבא החליט לאפשר להללי לארח את יערה).
לפעמים זה מאתגר יותר
אבא הקריא סיפור לשני בניו, איתן בן השש ואופק בן הארבע. איתן אמר: "אופק, אתה ילד קטן ומעצבן. אתה אפילו לא יודע לזהות אותיות!" אבא הגיב: "קטן? מעצבן? עכשיו הוא הולך איתי לברֵכה, ואתה נשאר כאן! אתה כבר תלמד מה קורה למי שמכנה את אחיו בכינויים מעליבים!". "טוב, אז סליחה!" אומר איתן. ואבא משיב: "מאוחר מדי. אנחנו הולכים לברֵכה, אתה נשאר בבית".
אימא הייתה עדה לאירוע. מה היא אמורה לעשות כאשר היא מתנגדת לדרך התנהלותו של אבא?
זוג הורים שמובילים יחד הורות טובה ומשתפת יכולים בהחלט להסתייע זה בזה בשעת כעס על ילד. סכמו מראש מה תפקידו של ההורה שאינו בעין הסערה: למשל, קריצה מוסכמת או מילת קוד המזמינה יציאה של שני ההורים לחדר אחר לשיח ולהתייעצות ביניהם. כך אתם מדגימים שותפות, תמיכה הדדית וסיעור מוחות כי העניין חשוב לכם, ועם זאת אין כל פגיעה או הפחתה מערכו של אחד ההורים.
חשוב כמובן כי החזרה אל הילדים תיעשה אף היא בכבוד. במקום שאימא תאמר לאיתן: "שכנעתי את אבא לקחת אותך לברֵכה", אבא יאמר לאיתן: "חשבתי על זה וגם דיברתי עם אימא. אנחנו נלך יחד לברֵכה כי חשוב לי שכולנו נבלה יחד. אני רוצה לשוחח איתך ועם אופק כדי לבדוק יחד מה אפשר לעשות כדי ששניכם תרגישו טוב אחד עם השני".
הבה נקשה. אימא מבקשת מאבא לדבר על זה, ואבא מסרב – הוא כבר אורז לעצמו ולאופק בגדי ים.
כיצד פועל אבא?
חשוב להבין כי התנהלותו של אבא מוטעית מן הסיבות הבאות:
• ערך הכבוד חשוב לאבא. עם זאת, בשם הערך החשוב "כבוד", אבא פוגע בכבודו של איתן.
• אבא נוקט עמדה שיפוטית: הוא מחליט שאיתן הינו הילד הרע בסיפור, בעוד אופק הינו הילד הטוב. בעשותו כך, אבא מחליש את שני בניו. איתן חש כי אבא נגדו, והוא פגוע. אופק מקבל מסר כי הוא קטן וחסר אונים, ועל כן המבוגרים צריכים להילחם עבורו ואף לפצות אותו.
• אבא מחמיץ הזדמנות לבירור אמִתיאמיתי לגבי תחושותיו של איתן. בירור כזה אינו בבחינת מתן לגיטימציה לדרך ההתבטאות של איתן! עם זאת, התעלמות מהמסר שאיתן רוצה להעביר אינה מקדמת אף אחד מבני המשפחה.
• איתן ממהר להתנצל: "טוב, אז סליחה!" – הוא כנראה למד מהתנסויות קודמות כי כדאי לומר "סליחה" ולסיים את העניין. ברור כי אין כאן תהליך של הפנמה וחשיבה, אלא זו דרך שסיגל במטרה לסיים במהירות עניין לא נעים. אפשר להניח כי איתן אימץ דרך זו לאחר אירועים קודמים שבהם דרשו ממנו להתנצל. עכשיו הוא כנראה מתנצל כפי שנדרש לעשות בעבר, אך כללי המשחק השתנו, ולמרות ההתנצלות הוא ייענש.
• איתן מקבל עונש! עונשים הם דרך חינוך שאין לה מקום במשפחה שבה מתקיים שוויון ערך. העונש הזה פגע באיתן, וסביר להניח שהוא חש נעלב ומושפל. אין לנו זכות להתנהל בדרך הצפויה לגרום לילדנו תחושות כאלה!
• התנהלותו של אבא (שיפוט, ביקורת, עונש) רצופה דרכי חינוך שאינן מבססות יחסים טובים במשפחה ואינן מקדמות אותנו לכיוון החזון ההורי: לגדל ילד עצמאי, אחראי ובעל תחושת ערך טובה.
כיצד היה על אבא לנהוג?
כאשר אח מדבר לאחיו בדרך פוגעת, עלינו לתת מענה לתחושת השייכות של שני הילדים. איתן פוגע? הדבר מעיד על כך שתחושת השייכות שלו פגועה: אם איתן היה מרגיש טוב בשדה החברתי המשפחתי, הוא לא היה חש צורך לפגוע! רוצים ללמד את הילדים לנהל שיח מכבד? נדגים זאת בהתנהלות שלנו: לא נפגע בילד הפוגע, אפילו בשם קידום שיח מכבד. מעבר לתוכן הדברים שאמר איתן לאופק, יש לבחון גם את המטרה של איתן. ייתכן כי זו דרכו לומר להוריו: "אני מרגיש שאתם מעדיפים את אופק על פניי. אני לא מרגיש טוב כאן!"; אין כאן ניסיון להצדיק את הדרך שבה מתנהל איתן כלפי אחיו, אלא להאיר להורים: אל תישארו ברמת ההתנהלות בין איתן לאופק, אלא בררו מהו המסר שרוצה איתן להעביר לכם ותנו מענה מתאים לחיזוק תחושת השייכות שלו (על כך בהרחבה בשער השלישי).
ומה לגבי אופק? הביעו אמפתיה ("זה באמת מעליב") מבלי להאשים את איתן. אל תשפטו ואל תיגררו להגנת יתר ולרחמים (על כך בהרחבה בפרק "מערך משפחתי").
ומה אם אימא תתערב?
אם אין שיתוף פעולה הורי המאפשר להורים לקחת יחד פסק זמן לחשיבה משותפת, אז מדוע בעצם שאימא לא תתערב? כי לא "מחנכים" את בן הזוג שלא להתנהל בדרך כוחנית על ידי שימוש בדרך כוחנית! רוצים לקדם שיתוף פעולה בין ההורים? נעשה זאת על ידי בחינה מקיפה של המטרות ההוריות שלנו והסכמה לגבי דרכי הפעולה המקדמות מטרות אלה. לעומת זאת, אם אנחנו מדגימים תחרות – כיצד ילמדו הילדים שאנחנו בעד שיתוף פעולה? אם אנחנו מעירים זה לזה, שופטים ומבקרים זה את זה – טבעי שגם הילדים שלנו יתנהגו כך זה לזה.
כל הנזקים שתוארו – כבר נעשו. התערבות של אימא רק תחמיר את המצב. נוסף על כל הטעויות של אבא, איתן יחווה עימות בין ההורים כאשר אימא יוצאת להגנתו – נגד אבא. התערבות של אימא במהלך השיח של אבא ואיתן תהיה שיפוטית (המסר כלפי האב הוא: "אתה לא צודק!") וביקורתית ("אם לא אעיר לך – איך תשתפר? אתה חייב להשתפר!").
כיצד אימא אמורה לפעול?
כאשר הורה אחד צעק, שלח לפינת חשיבה או העניש – ההורה השני אינו יוצא נגדו! זהו אירוע המתנהל בין ההורה לבין הילד. ההורה טעה, אך התערבות של ההורה השני רק תחמיר את המצב ולא תשפר אותו.
ואיתן? הוא זקוק לעידוד. לא להתייצבות של אימא נגד אבא, אלא לחיבוק (לא נגד אבא, אלא בעד איתן). אימא תחבק את איתן ותאמר לו: "כשאבא יחזור מהברֵכה כדאי שתשוחחו ביניכם. בינתיים, אתה רוצה לעזור לי להכין ארוחת צהריים?" אימא אינה נוקטת עמדה נגד אבא, ועם זאת אינה מתעלמת מהאירוע. ודאי שאימא אינה מתעלמת מאיתן! היא מחבקת אותו, היא מזמינה אותו לפעילות משותפת.
וההורים? ינהלו ביניהם שיחה מכבדת. הורים רבים התחנכו בשיטות חינוך כוחניות. תהליך השינוי במטרה לאמץ דרכי חינוך חדשות שאינן כוחניות הוא מורכב ומאתגר. עשו אותו יחד, שניכם זקוקים לעידוד רב בדרך החדשה שבחרתם. אימא יכולה לעשות שימוש ב"מסר אני" ולהבהיר לאבא עד כמה כואב לה כאשר הילדים חווים דרכי חינוך לא מקדמות. ההורים יכולים לחשוב יחד כיצד להתמודד עם מצבים מאתגרים, ללא עונשים וללא השפלה.
ומה אם אימא תומכת בדרך ההתנהלות של אבא? איתן אינו זקוק עכשיו לחזית נוספת מול אימא. הורה אחד כועס ומעניש, זו חוויה קשה עבור הילד. אין להעצים אותה על ידי התגייסות של ההורה השני נגד הילד! לילד קשה מאוד להתנהל מול שני הורים כוחניים. מומלץ לשני ההורים לצאת יחד לדרך שבה הם מכוננים משפחה המושתתת על ערכים של כבוד הדדי ושוויון ערך, במקום כוחנות.
חשוב לזכור: הבעיה המוצהרת אינה הבעיה האמִתית. השאלה אינה "מה עושים כשאני אמרתי שהוא לא מקבל ממתק, וההורה השני נתן לו ממתק?"; השאלה האמִתית היא שאלת הכבוד ההדדי והיחסים בין ההורים.
אנשים רבים בוחרים כיום בהורות יחידנית. ההורה האחד והיחיד של הילד הוא שמקבל החלטות. כמו לכל בחירה, גם להורות היחידנית וגם להורות בשניים יש מחירים ויש רווחים. אם החלטתם להביא לעולם ילדים במסגרת של זוגיות – דאגו להסדיר ביניכם את המטרות ההוריות שלכם, את דרכי ההתנהלות ואת הציפיות ההדדיות שלכם. השאלה איננה "מה עושים כשהילד עושה משהו וההורה השני מצדד בו/ כועס עליו בניגוד לדעתי?"; המטרה של כל אחד מההורים אמורה להיות מכוונת לשיתוף פעולה, לא להשלטת רצונו! לכן, במקום לעסוק בשאלה "מי צודק" ו"איך אני דואג שהדברים פה יתנהלו בדרך שלי" – השקיעו בשיתוף פעולה אמִתי! אתם זוג הורים, אתם צוות! השאלה היא כיצד זוג הורים מכבדים איש את המרחב האישי של רעהו, תוך הסכמה על ערכים משותפים אשר לאורם בכוונתם לגדל את ילדיהם.
צידה לדרך
אתגר הזוגיות ואתגר ההורות שלובים זה בזה: התפקוד כהורים משפיע על הזוגיות, והקשר הזוגי משפיע על ההורות. שילוב נכון בין ההורות והזוגיות טומן בחובו את הפוטנציאל, להעשיר ולהעצים כל אחד מהאתגרים הללו. מודעות ושיתוף פעולה, יגדילו את ההסתברות, כי נשכיל לשלב בין שני האתגרים המשמעותיים הללו לטובת המשפחה כולה: נוכל לצמוח, לגדול ולהתפתח הן כזוג והן כהורים.
חוק הגיבוי ההורי יסייע בידכם לפעול לאורו של החזון ההורי המשותף שגיבשתם. הערכים המובילים (שוויון ערך וכבוד הדדי) צריכים לבוא לידי ביטוי במערכות היחסים בין כל בני המשפחה. מעבר לחוק הגיבוי ההורי תוכלו לעשות שימוש מושכל בכלים רבים המפורטים בספר. למשל:
בדיקה קבועה של ההורים האם כל אחד מהילדים מקבל מענה מותאם לתחושת השייכות שלו. בירור מקיף של ההורים – מה כואב באמת לאיתן? האם פיתח בטעות אסטרטגיה של העסקת יתר או של מאבק כוח? כיצד נזהה את הדרך המוטעית שאימץ כדי לפצות על תחושת השייכות הרעועה שלו, וכיצד נוכל לעזור לו להיפרד מאסטרטגיות שגויות אלה ולחזור להיות שותף פעיל במשפחה על בסיס של מועילות ותרומה ולא של הפרעה? כל אלה יידונו בהרחבה בשער השלישי העוסק בהתנהגויות מפריעות של ילדים.
אמצו שיחה משפחתית המאפשרת אימון אמִתי בהקשבה ותנועה במרחבים פתוחים. בכל פעם ילד אחד מנהל את השיחה, וכך כולם מתאמנים, לסירוגין, גם בהובלה וגם בשיתוף פעולה.
השקיעו בטיפול שורש בנושא יחסי אחים: למדו את איתן ואופק לנהל שיח מכבד, להכיר זה את המרחב של זה ולכבד אותו. כל זה מבלי שההורה שופט ונוקט עמדה (ההורה אינו שופט מי צודק, אלא מלמד את שני הילדים לבטא את הקושי שלהם ולהסביר מה דרוש להם כדי להרגיש טוב בשדה הביתי). בפרק "מערך משפחתי" תקבלו כלים לכך.
משימת האהבה כוללת את הזוגיות ואת ההורות. טיפוח משותף ומכבד של אתגר ההורות יחזק את הזוגיות שלכם. טיפוח של אתגר הזוגיות ישפיע לטובה על המשפחה כולה. אדלר כתב: "אהבה היא תפקיד לשניים... בכדי למצוא פתרון מלא לשיתוף פעולה של שניים, חייב כל בן זוג להתעניין בשני יותר מאשר בעצמו... אם כל אחד מבני הזוג חייב להתעניין בשני יותר מאשר בעצמו, מתבקש מכך שיהיו ביניהם יחסים של שוויון. אם קיימת מסירות אינטימית, הרי אף אחד לא יוכל להרגיש נבגד או חי בצל. שוויון מתאפשר רק כשכל אחד מבני הזוג דוגל בו. זה מביא לכך שכל אחד מהם עושה מה שביכולתו להקל על האחר ולהעשיר את חייו. באופן זה שניהם בטוחים. כל אחד מרגיש שהוא בעל ערך. כל אחד מרגיש שזקוקים לו. זאת המשמעות של ביטחון יסודי בנישואין... ההרגשה הבסיסית שאתה בעל ערך, שאין לך תחליף, שבן הזוג זקוק לך, שאתה פועל נכון, שאתה חבר ורע אמִתי." ("אתה וחייך").
